כל אדם באשר הוא, בכל גיל ומקום, זקוק לתחושת ערך עצמי, השתייכות ומשמעות לחייו.
הצורך בחברה סולידרית, ערכית, עם ערבות הדדית קיים גם היום, ואולי אף ביתר שאת.
מרחב האינטראקציות החברתיות השתנה בימינו ללא היכר. המגמה העולמית של חיזוק האינדיבידואל, החומרנות, הצורך בסיפוק מיידי, הטכנולוגיה ותרבות המסכים משפיעה ומעצבת גם את הקהילות שלנו.
חברה סולידרית וערכית יכולה להתקיים אם נשמור על יכולות אנושיות של תקשורת בין אישית והתמודדות עם מצבים חברתיים, תוך העצמת וקבלת כל אינדיבידואל באשר הוא.
החינוך הבלתי פורמאלי בא להעצים את המימד האנושי בבניית חברה וקהילה המושתתת על ערכים אלו.
החינוך הבלתי פורמאלי מהווה מקום מפגש חברתי לילדים ולנוער. מקום שהוא מרחב בטוח לפיתוח יכולות בניית קשרים חברתיים בתיווך של מבוגר משמעותי. מקום בו רואים כל ילד ומסייעים לו לבטא את העצמיות שלו בתוך המערך החברתי. מקום שבו מתהווה חברת ילדים הבנויה על כבוד הדדי, קבלה והקשבה. זהו מקום מפגש של הילדים עם הקהילה והמסורות שלה ובינם לבין עצמם.
החינוך בכלל והבלתי פורמאלי בפרט, הוא חלק בלתי נפרד מהקהילה שבה הוא מתקיים. הוא משפיע על התרבות, על הקליטה, על תחושת השייכות והביחד ומושפע מהם. ליבת החיים הקהילתיים הינה הילדים והנוער. סביבם מתקיימים מעגלי ההורים והמשפחות ושאר הקהילה. אדוות העבודה החינוכית מורגשות בכל המעגלים.
החינוך הבלתי פורמאלי מחזק את הקהילה הקיבוצית שבה הוא פועל. אך לא רק. הסכמה ויצירת שפה משותפת בין קהילות הקיבוצים מחזקת כל קהילה בפני עצמה, ויוצרת סולידריות בין קיבוצית הבונה קהילה אזורית חזקה ומגובשת.
החינוך הקיבוצי, מאז ומתמיד, העלה על נס את כל אלה והיווה דוגמה ומופת. אנו מאמינים בלב שלם שיש לשמר את האיכויות הרבות שלו, לפתחן ולהעצימן.
גם כיום, בשנות האלפיים, בעידן שבו קהילותינו מתחדשות, החינוך הבלתי פורמאלי ניצב בראש החנית של החינוך הקיבוצי, מייחד אותו ומהווה מקור גאווה לקהילות כולן.